הספרייה – מגרש המשחקים של בית הספר
אז איך יוצרים מקום מסקרן ומאפשר ? שמי עינבל יצחק, בת 34, נשואה ואימא לשניים, בשנתיים האחרונות לקחתי את כל מה שידעתי על ניהול קהילות ויישמתי בבית ספר תיכון כ-מנהלת ספריית בית ספר.... היו שאמרו שהשתגעתי, שלא הבינו מה אני עושה ומי בכלל הולך להיות ספרן בית ספר מבחירה?!
החלטתי להיכנס לבית הספר משתי סיבות; להיות גורם משמעותי עבור תלמידים בתהליך הלמידה ולשלב את התשוקה הגדולה שלי לטכנולוגיה כאמצעי ללמידה. הידע שצברתי כמנהלת קהילות העניק לי את הכלים לעיצוב מרחב שונה עם שפה ייחודית, מקום ללמידה, חקירה עצמית, שיח פתוח ומשמעותי וליצירת תכנים שונים וחדשניים. זו הייתה אחת החוויות העוצמתיות והמשמעותיות שעברתי.
בכניסה לתפקיד הכרתי מחדש את בית הספר, זה שעזבתי לפני 16 שנה, בדיוק בגיל התלמידים שלמדו שם. מבנה התיכון לא כל כך השתנה, התכנים גם הם, אבל משהו בגישה השתנה, שילוב של (PBL (project based learning, למידה משמעותית, הערכה חלופית, כל אלו היו חדשים לי והאמת שהתאהבתי ברעיון והאמנתי בו, ובנוסף המורים שהכרתי היו חדורי אהבה למקצוע ותיקים כחדשים ומהם למדתי המון.
בבואי להגדרת תפקיד הספרייה המחודשת בבית הספר הייתי צריכה לעמוד מול האתגר הקשה ביותר – לגרום לתלמידי תיכון בני 17 מלאי ההורמונים להגיע לספרייה מבחירה (?!) אתגר לא פשוט בעיקר בשל המסיחים שהיו לי ברקע (המחששה, המזנון, איפה שהחתיכים ישבו..) כדי למצוא פתרון יצירתי לבעיה הייתי צריכה להתבונן על סיטואציות אחרות בחיים שלי.
מגרש המשחקים
כשהילדים הקטנים שלי חוזרים מהגן, המקום שהם לא מפסיקים לבקש ללכת אליו הוא גינת המשחקים. הם הרגע שיחקו במשך 7 שעות (!!) בגן ועדיין בדרך הביתה הם מושכים לי חזק את היד לכיוון גינת המשחקים. למה? כי שם יש חופש עם גבולות ואמצעים שיאפשרו להם לדמיין, לחלום ולחקור. אז איך אפשר להעתיק את הקונספט למרחב הספרייה? אמצעים (טכנולוגיה) וחופש עם גבולות המוגדר באמצעות שפה ותוכן.
השפה
כמנהלת קהילות ידעתי את חשיבותה של בחירת שפה ייחודית למרחב. השפה מבנה את השיח במרחב, את התנהגות התלמידים ואת הבחירה שלהם אם בכלל לשהות במרחב הזה. כדי לגרום לתלמידים להגיע מתוך בחירה למרחב הספרייה היינו צריכים לסגל שפה אחרת, זה התחיל בניסוח הכללים שכללו מה 'מותר', מה 'פחות מותר' ומה 'אסור' (בסוף), הגדרת הגבולות היא אמצעי הכרחי בכל מרחב ומיצוב שיח חיובי הוא אלמנט הכרחי במרחב מאפשר למידה. היה עלינו למצב את השיח החיובי כבר מהשלב הראשוני ביותר כתפיסה וזה תרם לאופי השונה שהמרחב הזה קיבל בתפיסתם את המקום.
התפיסה הנוספת שגיבשנו היתה דיבור בגובה העיניים אשר אפשר לרקום מערכות יחסים משמעותיות בתקשורת עם התלמידים, שיח מסוג זה בשילוב הזמן היקר שעמד לרשותנו, יצר שיחות משמעותיות עם התלמידים על החיים, על העתיד, על שאיפות ואפילו על כאבים ותחושות אישיות. ישבו אצלנו לא מעט תלמידים מהכיתות הכי מורכבות שלא זכו למרחב של שקט בבית, בשכונה או בחברה ממנה הגיעו, את המרחב הזה הם קיבלו בספרייה, אם בהפסקות ואם כשיצאו באמצע השיעור והגיעו אלינו מבחירה, לפעמים הם באו לספר בגאווה ובשמחה על מקרה שקרה ולפעמים הם פשוט שכבו, חשבו, כאבו את כאבם ובכו מבפנים, כל אחד הביא משהו מהרגשות שלו לתוך הספרייה. בנוסף לכל דרשנו כבוד וזכינו לקבל מהתלמידים גם אחריות, הרעיון היה שירגישו בבית וכך היה.
התוכן
השלב הראשון הושלם, התלמידים הרגישו בנוח במרחב הספרייה, הבינו מה מותר ומה אסור ובאופן טבעי הספרייה הייתה מוכנה לשלב הבא, הפיכתה למרחב מסקרן.
כשאני מגיעה לגינת המשחקים עם הבנים שלי אני מתבוננת בהם בשקיקה ומגלה את עולמם הפנימי. אחד קופץ ממתקן למתקן עם עיניים נוצצות והשני מחפש לחקור את דרך היציאה מהגינה, לא בגלל שהוא לא נהנה אלא כי זה מי שהוא. יש ילדים שחוקרים נמלים, יש את אלו שמתרוצצים, ויש כאלו שיושבים ומתבוננים, כל אחד מקבל ביטוי לחקירה וללמידה עצמית במרחב הנפלא הזה שנקרא גינה ציבורית.
הספרייה במהותה אמורה להיות מקום מאפשר חקירה ולמידה עצמית, בספרייה שלנו אפשרנו לתלמידים את החופש לשחק במשחקי מחשב, אחת הסיטואציות המרגשות והמצחיקות עבורנו הייתה כשתלמידים היו מגיעים בריצה לעמדות המחשב, רק כדי לשחק, לפרוק קצת. תפיסת העולם שלנו הייתה שספריית בית ספר צריכה לקחת חלק בתהליך החינוכי ולהציע לתלמידים כל פלטפורמה המאפשרת להם להכיר את עצמם טוב יותר, לעזור להם למצוא את השפה לביטויים העצמי.
ספרים הם חלק בלתי נפרד מההכרות שלנו עם עצמנו, אמצעי עבורנו למציאת השפה לביטוי הרגשות הפנימיים שלנו. כשיש לנו תוכן אנחנו יכולים לפגוש את עצמנו בו; בסיפור, בסרט, ביצירה המוסיקלית או ביצירת האומנות. השלב הלא פחות חשוב בתהליך החקירה העצמית הוא ביצירת התוכן שיכול לקחת חלק בשלל הכלים העומדים לרשותנו כגון; דף ועט, קנבס לציור, כלי נגינה והפלטפורמות הדיגיטליות המוצעות לנו היום. הלמידה והחקירה העצמית למציאת השפה הייחודית שלנו מתרחשת בכל זמן ובכל מקום שמתקיים מרחב מאפשר.
מאחר ואנחנו במאה ה-21, הספרייה צריכה לאפשר גם אופני ביטוי מתקדמים ועתידיים, אז החלטנו להקים 'מעבדה' ייחודית עבור כאלו המוכנים לקחת את האתגר על עצמם וליצור משהו אחר מהטכנולוגיה החדישה ביותר באמצעים המינימליים ביותר שיכולנו להרשות לעצמנו, בחינם. פרסמנו מודעה על קיר הספרייה המזמינה תלמידים להצטרף במסגרת מחויבות אישית ליצירת תוכן חדשני. למסע הצטרפו 10 תלמידים ולקחו את הסיכון בללכת אל הלא נודע. הכרנו להם פלטפורמה קלילה המבוססת על טכנולוגיית ה- AR (מציאות רבודה - Augmented Reality) ושאלנו אותם מה אפשר לעשות איתה. ההחלטה שהתקבלה לבסוף הייתה לקחת ספרי לימוד ולחבר להם סרטוני יו טיוב מתחומי התוכן הרלוונטיים. את החיבורים התלמידים עשו לבדם, הם חיפשו את הסרטונים ברשת, חיברו לתכנים שבספר, התייעצו עם מורי המקצוע וגם עשו את זה טכנולוגית. בסוף השנה היתה תחושה של הצלחה אבל גם של פספוס, לא הצלחנו להגיע לכל המטרות שהצבנו לעצמנו אבל אנחנו היינו מאושרים שהם ניסו. סיכמנו את השנה במשפט שלפעמים ההצלחה היא לא המטרה, אלא הניסיון ובלב ייחלנו לכך שכשיגדלו ויהפכו ליזמים בעצמם, הם יעריכו את הניסיון הזה כ"שכר לימוד" ולא כגורם מכשיל.
מעבדה לחדשנות קמפוס קרית שרת חולון
החוויה האישית שלי בתוך כתלי בית הספר הייתה מעצימה ועוצמתית כאחד, הכרתי את הצד האחר של הלמידה - המצב הרגשי והנפשי של התלמיד. כל תלמיד מגיע עם מטען של רגשות שלעיתים הוא לא יודע איך להתמודד איתם, איך לפרוק אותם ואיך להתמודד עם הרצון הפנימי שלו להצליח כשלעיתים הוא גם נכשל בדרך. למדתי שבית ספר הוא לא רק "בית חרושת" לציונים, הוא לא רק מיצ"ב או זכאות לבגרות, מאחורי הנתונים הללו עומדים אנשי הוראה שהם מנטורים עבור התלמידים. במהלך שנת הלימודים הם משמשים כמורי דרך בעלייה התלולה והקשה שכל תלמיד עובר עד שהוא מגיע לפסגה האישית שלו וחווים יחד איתו את הטלטלה הרגשית שהוא עובר בדרך לשם.
נפרדתי בעצב וכאב מהתלמידים שהכרתי בדרך, בתקווה שיזכרו ממני גם דברים טובים ויקחו דבר או שניים לחיים העתידיים והמשכתי במסע הפרטי שלי לשילוב טכנולוגיה כאמצעי לביטוי, למידה וחקירה עצמית במקומות נוספים. מתרגשת לקראת שנת הלימודים החדשה ומאמינה בקהילה כאמצעי מפתח ללמידה אחרת באמצעות הפלטפורמה הדיגיטלית.
עינבל יצחק שימשה כמנהלת ספריית בית ספר תיכון קריית שרת בחולון וקיבלה תעודת הערכה מטעם משרד החינוך במסגרת תחרות 'ספרייה מובילה שינוי'. כיום היא מנהלת תחום הדרכה וקהילות לומדות בחברת 'תקשוב המאה ה-21', ממייסדי קהילת 'מדעי החברה והרוח DIY', בוגרת קורס המנחים של 'פרויקט מיכא"ל', בעלת M.A בתקשורת וניו מדיה ו-B.A במדעי ההתנהגות.